אחת הסיבות היא שהמוח שלנו אוהב לסיים משימות. כל מייל שנענה, כל הודעה שטופלה וכל סעיף שנמחק מרשימת המשימות מעניקים תחושת סיפוק קטנה.
הבעיה מתחילה כשהמשימות הקטנות האלה משתלטות על סדר היום.
מחקר של Asana מצא שעובדים מקדישים חלק משמעותי משעות העבודה שלהם למה שהחברה מכנה “עבודה סביב העבודה” (Work About Work) – תיאומים, חיפוש מידע, עדכוני סטטוס ומשימות אדמיניסטרטיביות שמאפשרות לעבודה להתקיים, אבל אינן העבודה עצמה.
למשל, זמן נוטה להתבזבז על פעולות אדמיניסטרטיביות ״קטנות״ שחוזרות על עצמן, כמו אישורים של בקשות דחופות, דיווחי שעות, עדכוני סטטוס, תיאומים ומעקב אחר משימות. אלו פעולות חשובות אמנם, אבל כשהן מתבצעות ידנית או מפוזרות בין כמה מערכות וגורמי ניהול, הן יוצרות עומס מיותר.
סיבה נוספת שאנו נופלים למלכודת העשייה היא דווקא סיבה תרבותית; בחברה המודרנית ובעולם העסקים בפרט, להיות “עסוק” הפך לסמל סטטוס ולמדד להצלחה וערך עצמי. אנשים רבים חוששים שאם יעצרו, יקחו פסק זמן או פשוט ישבו לחשוב, יתר האנשים בארגון יחשבו שהם לא תורמים או לא עובדים מספיק קשה.
אם מודדים עומס במקום תוצאות, מתפתחת תרבות של עשייה אינטנסיבית שלאו דווקא מייצרת ערך.
החדשות הטובות הן שלמלכודת העשייה יש סימנים די ברורים, וברגע שמזהים אותם אפשר גם להתחיל לשנות את דפוסי העבודה.